תגובה על השפעת הדילמה המרכזית (יחס התפיסה הדתית כלפי התפיסה החילונית) על הדילמה הראשית- ראשונית (נישואין בין בני זוג דתי וחילונית):  יצאנו לדרך עם דילמה ראשונית הבוחנת את את הנישואים בין זוגות מעורבים דתיים וחילוניים והעלינו את השאלה האם נישואים כאלה הם לכתחילה (כלומר, בין בני זוג הרואים ערך בחיים ובזוגיות משותפת של דתיים וחילוניים) או בדיעבד (בני זוג בעלי תפיסות עולם שונות שנפגשו והתאהבו וכעת עליהם ללמוד לחיות ביחד) החיפוש אחר מקורות בדילמה זו "זרק" אותנו לעבר סוגיה רחבה ומורכבת יותר- יחסה של תפיסת העולם הדתית כלפי תפיסת העולם החילונית. לדילמה זו הצענו שלוש עמדות שונות ומורכבות- העמדה הרואה בחילוני ככופר וכ"רשע", העמדה הרואה בחילוני "תינוק שנשבה" הפועל בשוגג מתוך חוסר היכרות, חוסר ידע וחוסר חיבור לעולם התורה והעמדה הפלורליסטית הרואה בתפיסה הדתית כבחירה אישית של האדם ולא כאמת מוחלטת ועל כן רואה עצמה חיה בשלום לגמרי עם תפיסות עולם אחרות. כמו כן, עמדה זו רואה ערך ברב תרבותיות ובריבוי דעות וסוברת שריבוי הדעות דווקא מסייע להעמקת הזהות ותפיסת העולם של כל אחד מהצדדים. לעניות דעתנו, הדילמה המרכזית שלנו שופכת אור על הדילמה הראשונית בכך שהיא מזקקת יותר את המורכבות של נישואים בין בני זוג דתיים וחילוניים. היא הופכת את הדילמה מדילמה "פרקטית" של איך ניתן לחיות ולהסתדר יחד (זו דילמה פרקטית לכאורה אך העלת השלכות משמעותיות וערכיות רבות- חינוך ילדים, סובלנות כלפי קיום מצוות ועוד) לדילמה "מהותית"- האם וכיצד יכולות לדור בכפיפה אחת שתי תפיסות עולם שונות שלדידם של חלק מבעלי תפיסת העולם הזו לעולם לא יוכלו להיפגש?? מסקנתנו היא שזוגיות בין בני זוג דתיים וחילוניים יכולה להתממש רק כאשר הצד הדתי דוגל בתפיסת העולם הפלורליסטית- זו הסבורה שאין אמת אחת, וההגדרה הדתית היא אישית ובחירית. תפיסת עולם זו תראה את הזוגיות עם הצד החילוני כאפשרית ואף כבחירה ערכית.

מושג "תינוק שנשבה" הוא מושג שבשורשו הוא על יהודים שנשבו ע"י גויים ולא ידעו מאומה על היהדות. מאז המאה ה19 הטמיעו הרבנים, פשטו צורה למושג והחלו אותו גם על חילוניים שמלידה לא חונכו למצוות ושמירת ההלכה. אחיטוב במאמרו  מביא את המקור למושג "חילוני" בתרגום  אונקלוס כזר. ז"א שחילוני הוא לא מושג שלילי אלא דרגה פחותה בהשוואה לכהן. במעוף הציפור, השיח בין חילונים ודתיים אינו מבוסס על דיאלוג. כל צד מתייג את השני או כפרמיטיבי מתנשא או כתינוק שנשבה מבולבל. בהתייחסו להגות הדתית החדשה, קובע כי היא "משוחררת מן היומרה להציע הסבר מטה–פיסי או מטה–היסטורי לחילוניות, משוחררת מיניה וביה גם מן ההכרח להכיר בארעיותה הדוחקת של החילוניות". לשיטתו, "הפנמת החילוניות כתופעה קבועה בטווח הנראה לעין ]……[ בחברה רב–תרבותית הבנויה ערכית ומוסרית על כיבוד ה'אחר' קשה להמשיך ולהחזיק ב'תינוק שנשבה' כגדר הלכתי שנועד להרחיב את אפשרויות שיתוף הפעולה אתו". הוא גם מציע "לדלות מתוך אוצר המושגים ההלכתיים אותם יסודות אשר יאפשרו הודאה מפורשת יותר בכשרות יהדותם של יהודים חילוניים. וכך כל אחד באמונתו יחיה. אחיטוב למעשה פותח פתח לכל גישה ועמדה באשר היא, מערכת היחסים היא מרובה ומגוונת וניתן להשמיע ולהשמע בלי הנטיה לשנות את השני. יוסף אחיטוב, "היחס לחילונים", על גבול התמורה: עיון במשמעויות יהודיות בימינו, ירושלים: משרד החינוך, האגף לתרבות תורנית, תשנ"ה, עמ' 228.

עמדה שנייה- החילוני כ"תינוק שנשבה" הרב יואל בן נון במאמרו מביא את תפיסתו של הרמב"ן ומנתח אותה באופן כזה הרואה את החילוני הממוצע כ"קהל שוגג". עמדה זו מייחסת לחילוני בחירה בדרך שגויה אך לא במזיד, כפי שאפרט בהמשך. במאמרו באתר מקראות כותב הרב יואל בן נון על "קהל שוגג בימינו". הרב בן נון פותח בצורך לברר לעומקה את הסוגיה של יחס הדתיים כלפי החילוניים. לטענתו לא ניתן לפתור זאת ב"תינוקים שנשבו" שכן כבר לא מדובר במיעוט כמו בעבר, חלק גדול מהחילונים בוחרים ומגדירים את אמונתם ותפיסתם באופן ברור וחלקם אף גדלו על קרקע אמונה דתית ובחרו אחרת. הרב בן נון מביא את עמדתו של הרמב"ן על כך שלדורות בעקבות תפילתו של משה בחטא המרגלים אין "קהל מזיד" אלא רק מציאות של קהל שוגג, יחיד שוגג ויחיד שמזיד ביד רמה. הרמב"ן מגדיר קהל שוגג בשלושה אופנים שמתאימים מאד להגדרת החילוניות של היום: 1. "שיחשבו שכבר עבר זמן התורה ולא הייתה לדורות עולם"- התפיסה כי התורה וההלכה היו נכונות לזמנן אך לא רלבנטיות לימינו אנו. 2. פריקת עול שיחשבו בטעות שהיא אפשרית-בשני מובנים- בחירה לא לקיים את המצוות תוך ויתור על שכרן, ורצון להיות ככל הגויים. הרמב"ן טוען שתפיסה כזו יכולה לקרות בעקבות אסון גדול שפוקד את העם ומייחס זאת, כאמור, לשגגה. 3. שכחת התורה מתך עזיבתה- שכחת התורה מתוך מצב של חוסר היכרות וחוסר לימוד של התורה. (הרב בן נון נותן כדוגמא את יהודי ברית המועצות) המשמעות ההלכתית של תפיסת הרמב"ן (להבדיל מפסיקת הרמב"ם והשולחן ערוך) היא שהחילוני הממוצע מוגדר בגדר "קהל שוגג" אלא אם כן הוכח שפעל במזיד ביד רמה. ישנן משמעויות לכך בבחינת כך שנחשב לאחד מקהל ישראל- השייך במניין, בעדות ועוד. לטענת הרב בן נון יש הבדל בין "קהל שוגג" לתפיסה של "תינוק שנשבה". ההבדל הוא בעיקרו תפיסתי ומחייב חוסר התנשאות של הדתי כלפי החילוני- הכרה של האדם הדתי כי בנסיבות אחרות יכול היה להיות חילוני, אין התנגדות תורנית להיבטים רבים של החיים החילוניים- וראיה לכך היא עולם ערכים שלם וגדוש שהעולם הדתי מאמץ מהעולם החילוני וכן ענווה של הציבור הדתי ביחס לעצמו, לחולשותיו ופגמיו. בהמשך מאמרו דן הרב בן נון בעמדת הפוסקים כלפי ה"כופרים" – אלו שלא  ניתן להגדירם בהגדרה הממוצעת של "קהל שוגג" ומעמדם.

המושג "תינוק שנשבה" הוא מושג ששורשו הוא על יהודים שנשבו ע"י גויים ולא ידעו מאומה על היהדות. מאז המאה ה19 הטמיעו הרבנים, פשטו צורה למושג והחלו אותו גם על חילוניים שמלידה לא חונכו למצוות ושמירת ההלכה. אחיטוב במאמרו  מביא את המקור למושג "חילוני" בתרגום  אונקלוס כזר. ז"א שחילוני הוא לא מושג שלילי אלא דרגה פחותה בהשוואה לכהן. במעוף הציפור, השיח בין חילונים ודתיים אינו מבוסס על דיאלוג. כל צד מתייג את השני או כפרמיטיבי מתנשא או כתינוק שנשבה מבולבל. בהתייחסו להגות הדתית החדשה, קובע כי היא "משוחררת מן היומרה להציע הסבר מטה–פיסי או מטה–היסטורי לחילוניות, משוחררת מיניה וביה גם מן ההכרח להכיר בארעיותה הדוחקת של החילוניות". לשיטתו, "הפנמת החילוניות כתופעה קבועה בטווח הנראה לעין ]……[ בחברה רב–תרבותית הבנויה ערכית ומוסרית על כיבוד ה'אחר' קשה להמשיך ולהחזיק ב'תינוק שנשבה' כגדר הלכתי שנועד להרחיב את אפשרויות שיתוף הפעולה אתו". הוא גם מציע "לדלות מתוך אוצר המושגים ההלכתיים אותם יסודות אשר יאפשרו הודאה מפורשת יותר בכשרות יהדותם של יהודים חילוניים. וכך כל אחד באמונתו יחיה. יוסף אחיטוב, "היחס לחילונים", על גבול התמורה: עיון במשמעויות יהודיות בימינו, ירושלים: משרד החינוך, האגף לתרבות תורנית, תשנ"ה, עמ' 228.

זיו גורן במאמרו מביא את משנת הרב קוקבנוגע ליחס הדת כלפי החילונות. משנתו של הרב קוק מלאה תקווה גדולה ובהירות גדולה באשר להשגחה האלוקית

המובילה את שיבת ציון של דורו – דרך החלוצים הציונים שוללי ההוויה הדתית הגלותית
המנותקת מהחיים החומריים והתרבותיים לראייתם. הרב מלא ביטחון בנוגע לאמונה
כי כל הכפירה המתלווה לתהליך התחייה, יחד עם המרד המוצהר בתורה ומצוות,
תתהפך חזרה לתשובה כבירה שתציב את תהליך התחייה הישראלי על מסלולו הנכון.

מצד אחד הרב קוק בטוח שבסופו של דבר יחזרו החילונים בתשובה, כך שהוא לא מקבל את הדרך שלהם לכתחילה,  מצד שני הוא טוען שהקמת המדינה התאפשרה רק כיוון שהם היו חילונים. כמו שמובא במאמר: "הרב קוק זיהה דווקא בחלוצים ובכפירתם יסוד גבוה בהרבה מזה שנמצא בתוך עולמם של שומרי התורה. עוז החיים שפרץ מהחלוצים החילונים לחידוש החיים החומריים של האומה מגלה מחדש את עוצמותיו הרוחניות הגנוזות של האדם הישראלי בעולם המעשה".

בעצם, הרב קוק אינו מקדש את אמונתם של החילונים- הוא חא ליברל במובן הרגיל של המילה. אך מצד שני מכיר בייחודיותם שנתנה להם את הכח להוביל את העם דווקא משום שאינם שומרי תורה ומצוות.

הרב קוק נותן לנו גישה נוספת וראיה נוספת המורכבת מכמה גישות וכוללת בתוכה גם קבלה וכבוד של העולם הדתי כלפי החילוני וגם חזון לשינוי. אבל הכל תחת ההבנה שכל העם הוא מקשה אחת וצריך בו את כל הגוונים.

מאמר הרב קוק יחס לחילונים

המקורות הבאים תומכים בעמדה ב'- נישואים בין זוגות מעורבים הינם בדיעבד- באתר כיפה שואל אדם את הרב לגבי נישואים בין בני זוג דתי וחילונית. האם קשר זוגי כזה יכול להצליח? האם הוא לגיטימי? הרב עונה בכמה רמות- מחד גיסא, קשר כזה יכול להצליח כאשר שוררת אהבה וסובלנות בין בני הזוג. מאידך גיסא הוא מציג טיעון משמעותי הנוגע לתפיסת האדם הדתי את האדם החילוני. האדם הדתי רואה את האדם החילוני במקרה "הטוב" כ"טועה" ובמקרה הפחות מעודן כ"כופר" . הדתי רואה את תפיסת עולמו של האדם החילוני כשגויה ועל כך הוא יחנך את ילדיו! וכי כיצד ינחיל לילדיו תפיסה זו כאשר בן הזוג אוחז באותה תפיסת מוטעית ושגויה?? מאמרו של נדב שנרב "הדת והלאומיות" דן בשאלה הזו מנקודת מבט פוליטית. הוא שואל מדוע אנשים דתיים שמחים לקחת חלק בקיום המצוות המוטל בספק של האדם החילוני- לדוג' בר מצווה או דוגמא מובהקת יותר חתונה- והרי ידוע שהזוג החילוני המתחתן בטקס הנישואים הדתי עובר וימשיך לעבור על עבירות רבות. מדוע, אם כך הקולקטיב הדתי דוחף לכך שהדבר יעשה בטקס דתי ואף שמח בכך? שנרב מסביר זאת כאינטרס פוליטי של הציבור הדתי לאומי לצורך הבניית הזהות הלאומית של עם ישראל בארצו. במאמר מדגים שנרב את התפיסה ההלכתית שדוגלת באפס סובלנות כלפי ה"יהודי המומר" .