עמ’ 24
היא מביאה את דעתו של יוסקה אחיטוב בנושא ובמאמרה מתמצתת את הגותו בעיניין.
אחיטוב טוען שהציונות הדתית מתייחסת לחילוניות כתופעה זמנית ושבמוקדם או מאוחר התהליך יוביל לחזרה בתשובה של החילוניים.
הוא טוען שיש לשנות את החשיבה הדתית לגבי ההכרה ברב תרבותיות, בפרט כיהודים דתיים שומרי תורה ומצוות.
לדעתו האדם מעצב את זהותו כאשר הוא בדיאלוג עם האחר כלומר השיח עם האחר מתקיים כדי לעצב את הזהות העצמית שלו ולא כדי להשפיע על האחר או לכבוש את לבבו.
הוא הגדיר את היהדות הדתית והחילונית כדתי אלטרנטיבות חשובות.
רק ההכרה במגוון האופציות של חיים יהודיים, נותנת משמעות הראויה להכרעת היחיד אשר בין כל האפשרויות בחר להתחייב לאופציה מסויימת.
לדעתי אחיטוב רצה לגרום שהשינוי בחשיבה של הציונות הדתית כדי להביא להכיר ולקבל את דעתו של האחר ולחיות עימו בשלום למרות דיעותיו ודרכו השונה.
בראשית פרק י"א
