השינויים הגדולים שמתחוללים בחברה הישראלית, בעיקר בתפיסת העולם,
באמונות ובדעות, מחייבים בירור מחודש, מעמיק ומקיף. בירור כזה צריך להתנהל
במאמץ לרדת וללון בעומקה של ההלכה, ולברר את הסוגיה לאמיתה של תורה.
הדיון בשאלת מעמדם של חילוניים או מסורתיים מצד אחד, ופורקי עול מצד שני,
לא מוצה עדיין. בדרך כלל מדברים בתחום זה על “תינוקות שנשבו”, למרות שברור לכל
כי רובם אינם “תינוקות” ואינם “שבויים”. רובם יודעים פרק או שניים, רובם מחליטים בעצמם
איזה אמונות הם מוכנים לאמץ ואיזה הם דוחים, איזה מצוות או מנהגים הם רוצים לקיים
ומאיזה הם מתנערים, ובעיקר, מדובר בקהל גדול, ולא ביחידים “שנשבו לבין הגויים”.
עינת כהן – עמדה שנייה- החילוני כ”תינוק שנשבה” הרב יואל בן נון במאמרו מביא את תפיסתו של הרמב”ן ומנתח אותה באופן כזה הרואה את החילוני הממוצע כ”קהל שוגג”. עמדה זו מייחסת לחילוני בחירה בדרך שגויה אך לא במזיד, כפי שאפרט בהמשך. במאמרו באתר מקראות כותב הרב יואל בן נון על “קהל שוגג בימינו”. הרב בן נון פותח בצורך לברר לעומקה את הסוגיה של יחס הדתיים כלפי החילוניים. לטענתו לא ניתן לפתור זאת ב”תינוקים שנשבו” שכן כבר לא מדובר במיעוט כמו בעבר, חלק גדול מהחילונים בוחרים ומגדירים את אמונתם ותפיסתם באופן ברור וחלקם אף גדלו על קרקע אמונה דתית ובחרו אחרת. הרב בן נון מביא את עמדתו של הרמב”ן על כך שלדורות בעקבות תפילתו של משה בחטא המרגלים אין “קהל מזיד” אלא רק מציאות של קהל שוגג, יחיד שוגג ויחיד שמזיד ביד רמה. הרמב”ן מגדיר קהל שוגג בשלושה אופנים שמתאימים מאד להגדרת החילוניות של היום: 1. “שיחשבו שכבר עבר זמן התורה ולא הייתה לדורות עולם”- התפיסה כי התורה וההלכה היו נכונות לזמנן אך לא רלבנטיות לימינו אנו. 2. פריקת עול שיחשבו בטעות שהיא אפשרית-בשני מובנים- בחירה לא לקיים את המצוות תוך ויתור על שכרן, ורצון להיות ככל הגויים. הרמב”ן טוען שתפיסה כזו יכולה לקרות בעקבות אסון גדול שפוקד את העם ומייחס זאת, כאמור, לשגגה. 3. שכחת התורה מתך עזיבתה- שכחת התורה מתוך מצב של חוסר היכרות וחוסר לימוד של התורה. (הרב בן נון נותן כדוגמא את יהודי ברית המועצות) המשמעות ההלכתית של תפיסת הרמב”ן (להבדיל מפסיקת הרמב”ם והשולחן ערוך) היא שהחילוני הממוצע מוגדר בגדר “קהל שוגג” אלא אם כן הוכח שפעל במזיד ביד רמה. ישנן משמעויות לכך בבחינת כך שנחשב לאחד מקהל ישראל- השייך במניין, בעדות ועוד. לטענת הרב בן נון יש הבדל בין “קהל שוגג” לתפיסה של “תינוק שנשבה”. ההבדל הוא בעיקרו תפיסתי ומחייב חוסר התנשאות של הדתי כלפי החילוני- הכרה של האדם הדתי כי בנסיבות אחרות יכול היה להיות חילוני, אין התנגדות תורנית להיבטים רבים של החיים החילוניים- וראיה לכך היא עולם ערכים שלם וגדוש שהעולם הדתי מאמץ מהעולם החילוני וכן ענווה של הציבור הדתי ביחס לעצמו, לחולשותיו ופגמיו. בהמשך מאמרו דן הרב בן נון בעמדת הפוסקים כלפי ה”כופרים” – אלו שלא ניתן להגדירם בהגדרה הממוצעת של “קהל שוגג” ומעמדם.
בראשית פרק י"א
