אחיטוב במאמרו  מביא את המקור למושג "חילוני" בתרגום  אונקלוס כזר.
ז"א שחילוני הוא לא מושג שלילי אלא דרגה פחותה בהשוואה לכהן.
במעוף הציפור, השיח בין חילונים ודתיים אינו מבוסס על דיאלוג. כל צד מתייג את השני
או כפרמיטיבי מתנשא או כתינוק שנשבה מבולבל. בהתייחסו להגות הדתית החדשה,
קובע כי היא "משוחררת מן היומרה להציע הסבר מטה–פיסי או מטה–היסטורי לחילוניות,
משוחררת מיניה וביה גם מן ההכרח להכיר בארעיותה הדוחקת של החילוניות".
לשיטתו, "הפנמת החילוניות כתופעה קבועה בטווח הנראה לעין ]……[ בחברה רב–תרבותית
הבנויה ערכית ומוסרית על כיבוד ה'אחר' קשה להמשיך ולהחזיק ב'תינוק שנשבה'
כגדר הלכתי שנועד להרחיב את אפשרויות שיתוף הפעולה אתו". הוא גם מציע
"לדלות מתוך אוצר המושגים ההלכתיים אותם יסודות אשר יאפשרו הודאה מפורשת יותר
בכשרות יהדותם של יהודים חילוניים.

מתוך יוסף אחיטוב, "היחס לחילונים", על גבול התמורה: עיון במשמעויות יהודיות בימינו, ירושלים: משרד החינוך, האגף לתרבות תורנית, תשנ"ה, עמ' 228.