5.האם המקורות הללו מעשירים את חשיבתכם לגבי העמדה הנגדית העמדה הנגדית היא בעד הדתה, המקורות מעשירים  גם כן כיון שגישות שונות מדוע כן צריך ללמד תכנים דתיים ואף הכרחי גם לחילונים, לדוגמא רות פירר כותבת שגם ספרי הלימוד החילוניים נזקקו להבטחה האלוהית, כאחד הטיעונים להצדקת זכות עם ישראל על ארץ ישראל”. ומכיוון שאין לנו הסבר משכנע חלופי, על מה ולמה כל ההרג הזה, אנחנו חייבים להעביר את מורשת הדת היהודית, שבתוכה כלולה ההבטחה הסיפורית ההיא, מדור לדור. ואת זה עושים באמצעות מערכת החינוך. גם ריגר השאר מתייחס לחסרונה של תודעה יהודית בקרב הילדים . בעניין זה הוא מצטט מדברי הסופר רבניצקי: “החנוך הדתי, מלבד ערכו כשהוא לעצמו, עוד מרובה חשיבותו בהשפעתו הלאומית על החניך. שהרי הדת והלאומיות, אחוזות ודבוקות הם זו בזו”. רואים: ציונות ויהדות, חד הם. ריגר מחזק רעיון זה ומוסיף: “התורה שימשה לנו בכל מהלכנו ההיסטורי נשק הכנה לאומי טוב מאין כמוהו. איש התורה הישראלי היה במשך דורות החיל האלמוני של עם ישראל.” ועוד: “תרבותנו הלאומית היתה במיטב גילוייה בכל הדורות תרבות דתית, ואשר על כן איננו יכולים ואיננו רוצים להיבטל ממנה.” אם נתייחס לדוגמא שנתנו על לימוד איסור אכילת חמץ בפסח נראה ששאקי התייחס אל הצעת החוק (חוק איסור חמץ בפסח)כאל חלק מהמאמץ של המפלגות הדתיות  “להבטיח את דמותה היהודית של מדינת ישראל” . גם להב שי מתייחס לכך באומרו מה שהציבור הליברלי מגדיר כחירות, פוגע ברגשות של ציבורים אחרים. זה לא אומר שצריך תמיד להתקפל בפני אותם ציבורים. אבל בהחלט צריך להתחשב בהם.

3.האם ובמה המקורות הללו מעשירים את חשיבתכם בהגדרת וחידוד הדילמה.

מקורות אלה מעשירים את חשיבתנו בהגדרת הדילמה ובחידודה בכך שהם מתייחסים ויורדים לפרטי פרטים ופותחים ערוצים חדשים שיכול להיות שלא חשבנו עליהם קודם. אם המטרה  להקנות את הערכים בכל דרך אפשרית, קיימת הסכנה שנשלול את חירותו של האדם מבלי לאפשר לו לבחור את הערכים החשובים עבורו בחייו. מרגע כניסת הילדים למוסדות החינוכיים הם חשופים לתכנים דתיים מבלי שתינתן להם או להוריהם זכות הבחירה לכך.

מצד שני, “עתידנו הלאומי והאנושי דורש את החייאת הדת בתוכנו. לבית הספר העברי מחכה תפקיד חשוב בשטח זה”, דברי ריגר. חובה עלינו להעביר את מורשת הדת והעם היהודי וזאת באמצעות מערכת החינוך.