עמדתו של הרשב”א מעניינת מכמה בחינות . במישור המעשי , הוא מטיל ספק ביעילותם של דיני התורה להביא לידי ” תיקון המדינה . ” הוא מבטא עמדה ספקנית באשר לתועלת שבנורמות ההלכתיות . אך דומה שדבריו אף מורים על עמדה תאורטית בדבר טיבו של האוטופיזם ההלכתי . הרשב”א מבקש לנתק את הזיקה , העשויה להיראות כקשר סיבתי , של ” הדינים הכתובים בתורה” ל”תיקוני המדינה , ” ובכך הוא מערער את התפיסה הרואה בהלכה אוסף של הנחיות למימוש אוטופיה דתית . דבריו שוללים את ההשקפה שלפיה ” הדינים הכתובים בתורה” הם הם המגדירים מדינה מתוקנת ומצב מדיני ראוי . לדעתו , האידאל הפוליטי של תיקון המדינה איננו זהה לשאיפה הדתית ליישם את דיני התורה במלואם ואיננו נגזר מהם . לפי עמדה זו , האוטופיזם ההלכתי הוא אוטופיזם של ” שום מקום” שלא ראוי ליישמו במציאות
דורית כהן – רבינצקי טוען שהדינים שמופיעים בתורה הם לא אלה שמגדירים מדינה מתוקנת ומצב מדיני ראוי מאחר והאידיאל הפוליטי של תיקון המדינה לא דומה לשאיפה הדתית ליישם את דיני התורה. שאיפות אלה של שוויונייות לא מתאימים ליישום במציאות של היום.
אבינון יוסף, חינוך מחפש משמעות : לקראת בתי ספר חלופיים, פרדס הוצאה לאור בע"מ,
