הדילמה היא: האם יש ללמד בחינוך הממלכתי מקצועות בעלי תכנים ומאפיינים דתיים. כגון: מורשת, תנ”ך, תרבות יהודית ישראלית וכד’ – שבהם יש שילוב של מקורות יהודיים דתיים בחומרי הלימוד.
בשנת 2006, אימצה האקדמיה ללשון עברית את המונח “הדתה”.
לאחר מספר שנים החלו להשתמש במונח זה בהקשר של לימודי יהדות בבתי הספר הממלכתיים בארץ.
בשנת 2011 הוקמה עמותה בשם: “הפורום החילוני” ששימש כארגון ארצי למאבק בתופעת ההדתה.
ארגון זה פעל ודרש להקמת זרם חינוך ממלכתי נפרד בו ילמדו תכנים ליברליים והומניסטיים הרלוונטים להשקפת עולם של משפחות חילוניות. הם טענו כי ישנה הטמעה שיטתית של השקפות עולם דתיות ותכנים דתיים בספרי הלימוד במערכת החינוך הממלכתית. ארגון זה אף הגיש עתירה לבג”ץ כנגד לימודי “תרבות יהודית ישראלית” בבתי ספר ממלכתיים בטענה שתוכנית זו כופה על התלמידים החילוניים לאמץ את היהדות הדתית-אמונית כמאפיין משמעותי בחייהם וזהו מבחינתם שיאו של תהליך ההדתה.
