עמדה של הרב אליעזר מלמד שאלה 2מקור חדשותי עמדתו של הרב אליעזר מלמד בהתבססו על רמח”ל בספר מסילת ישרים פרק כ : להימנע ממנהג חסידות שעלול לעורר לעג או מריבה  הנזק במנהג הפרדת האוטובוסים עולה על התועלת  ההבדל בין תקנות הצניעות של חז”ל לחומרות החדשות . ברור שאין בזה חובה, ולא היה אחד מגדולי הרבנים שדנו בשאלות הלכתיות שמתעוררות בנסיעה באוטובוס שטען שזו חובה (ועיין אג”מ יו”ד ב, יד; דרכי טהרה ה, נ). נמצא אם כן שכל הדיון הוא האם יש בכך הידור מצווה. ההבדל בין חובה להידור כאשר מדובר בהידור, יש לשקול את שכרו מול הפסדו, שכן ייתכן שבמבט ראשון הוא טוב אולם בעתיד יצא ממנו קלקול, וזהו ‘משקל החסידות ראשית, כל ענייני ההידורים צריכים להיות פרטיים, שכן בהלכה ישנן הגדרות ברורות – מה חובה ומה רשות, וכאשר הופכים מנהגי הידור לתקנה ציבורית מחייבת הרי שהורסים את כל יסודות התורה וההלכה. שנית, כאשר ישנם אנשים שנפגעים מכך, הרי שהנזק מרובה לאין ערוך.. שלישית, יש בהנהגה זו פגיעה בסדרי החיים המשפחתיים. על פי כללים אלו איש לא יכול לשבת ליד אשתו, אב לא יכול לשבת ליד בתו. ואמנם באירוע ציבורי נוהגים ישראל להפריד בין גברים לנשים, אבל נסיעה באוטובוס אינה אירוע ציבורי אלא מעשה פרטי שכל אחד עושה לעצמו. רביעית, במיוחד בהלכות צניעות צריך להיזהר שלעיתים תוספת עלולה לעורר יותר מחשבות זרות.    

שאלה 2: חפשו 3 מקורות לעמדה הנגדית מקור אקדמי: (כותר) שגיא א’, שטרן י’, מולדת יחפה מחשבות ישראליות , על אי שיווין בתרבות שוויונית , עם עובד, ירושלים, תשע”א. עמ’ 170-171  . נימוק מרכזי המועלה תדיר להצדקת אי שוויון זה מיוסד על זכות המיעוט לתרבות . זכות זו מעוגנת בהכרה במרכזיות התרבות בעולמם של בני אדם , ולפיכך בחובתה של חברה דמוקרטית להגן על תרבויות בכלל ועל תרבויות מיעוט בפרט . שאלת המפתח היא : האם מזכות זו נגזרת חובתה של המדינה לאפשר לפרקטיקה אי שוויונית להתנהל במרחב הציבורי שבאחריותה ? לדעת המחבר,  התשובה על שאלה זו שלילית . עקרון הזכות לתרבות נועד לאפשר לבני תרבות לשמר את הזיכרון , את המיתוס ואת האתוס שלהם . אך אסור שיחייב את המדינה לאפשר יישומן של פרקטיקות הפוגעות בערכי יסוד מוסריים ראשוניים , מתוך נימוק שערכים ומוסר הם יחסיים ותלויי תרבות .מקור יהודי