תמי גולומב – המאמר אמנם מתמקד בשאלה האם הפרדה זו היא בגדר אפליה פסולה כלפי נשים המשתמשות בקווים אלה, אך למעשה בעקיפין מבקשת לאפשר את הפרקטיקה של ההפרדה, גם מתקציבי המדינה מטעמי הלכה מוצדקים. כמו כן, היא מציינת יתרונות רבים להפרדה זו: היתרון הפיזי – הקטנת הפגיעה הפיזית (כולל הטרדה מינית) האפשרית באוטובוסים מעורבים (בברזיל לדוגמה, נחקק חוק המחייב את חברת הרכבות העירוניות להקצות קרונות נפרדים לנשים בשעת העומס. כמו כן בהודו ובמקומות נוספים בעולם) סובלנות – כלפי השונה והאחר. החשיבות לכך שיש מקום לתרבות בעיצוב הזהות וישנם בחברה קבוצות עם דעות שונות ועם תרבות מנטאלית דתית מגוונת. זכותו של מיעוט לנסוע כראות עיניו אם זה מרצונו ולנוחיותו. העצמה נשית – נשים מדווחות על חוויה טובה והרגשת שליטה בנעשה במהלך הנסיעה כאשר יושבים מאחור, יש לציין שלא בהכרח הנסיעה מאחור משפילה ומבזה, לכן יש לשנות את ההסתכלות והראיה המצומצמת ולהשפיע להעצמה נשית מתוך חוסן נפשי ולא מתחושת נחיתות. ההגנה על הפרקטיקה מכוח הזכות לתרבות– המשמעות היא כי המדינה כגורם שמאפשר חברה רב תרבותית צריכה להגן על הזכות של קבוצה מתוכה לתרבותה האותנטית.
