עם קום המדינה החליט דוד בן גוריון לעגן בתקנה זמנית הסדר
המאפשר למספר מצומצם של תלמידי ישיבות ‘ שתורתם אמנותם’ לדחות את שירותם הצבאי
באופן שבפועל פוטר אותם לחלוטין מחובת השירות בצה”ל.
הסדר זה , על גלגוליו ההיסטוריים והפוליטיים השונים , ניצב במוקדו של פולמוס חריף ומתמשך
שלא ירד מעולם מסדר היום הציבורי במדינת ישראל .
מטרתו של מאמר זה היא להציב את הפולמוס העכשווי על גיוס בני הישיבות בישראל
בחלל הרחב של התרבות היהודית לדורותיה תוך כדי התחקות אחר האופן שטענות מסורתיות ,
בעד ונגד הגיוס , מהדהדות בו ; מדעת ושלא מדעת .
מוקד הדיון כאן יהיה בהיבטים הפילוסופיים והתרבותיים של הסדר הפטור ,
ולא בהיבטים ההיסטוריים והפוליטיים שלו.
טליה יום-טוב – מאמר זה עוסק במספר נקודות:
1) על האזרחים להגן על החכמים – שבט לוי שעסק בעבודת הקודש היה ממוקם תמיד במרכז השבטים, וכל שאר השבטים הקיפו אותו מכל צדדיו.
2) ללימוד התורה ולתפילה יש “אפקט מגן”.
3) חלק מהאזרחים צריכים להתמחות בלמידה וחלקם צריכים להתמחות בלחימה.
4) חכמי העיר לא צריכים הגנה על ידי תושבי העיר מכיוון שהם מוגנים על ידי הקב”ה (לפי טענת ריש לקיש ורבי יוחנן).
כותב המאמר טוען כי על החרדים לקחת חלק בנטל על מנת להיות חלק מהחברה.
כותב המאמר מציע לתת פטור משירות צבאי לקבוצה מסויימת הנקראת בפיו “מצטיינים תרבותית” שהם תורמים תרומה מכרעת לתרבות היהודית ישראלית בפרט ולתרבות האנושית בכלל. קבוצה זו תהיה מורכבת מ: תלמידי חכמים, מדענים, אומנים, ספורטאים וכדומה.
מאמר זה הוסיף בניתוח והבנת הדילמה בכך שהוא הציע פתרון מעניין ואפשרי לסוגיית הפטור משירות צבאי (מצטיינים תרבותית) וגם הוא עוסק בכך שעל החברה החרדית (על חלקה הגדול) לקחת חלק בנטל על מנת להיות ולהרגיש חלק מהחברה.
