“בבואנו לעסוק בחינוך עלינו לשאול, אם לבשר-ודם יש זכות להתערב בתהליך החינוך. התשובה לשאלה זו היא יסוד במשנתו החינוכית של ר’ משה פיינשטיין (להלן רמ”פ). על המילים “נעשה אדם” פירש רש”י, שאע”פ שלא עזרוהו המלאכים, לימדנו הקב”ה דרך- ארץ שיהא הגדול נמלך בקטן. וביאר רמ”פ, שיש כאן הוראה וציווי לדורות: הטלת משימה על האדם לעזור ולהשתתף בחינוכם של הדורות שייוולדו, עד שיהיו אנשי-מעלה מתוקנים וראויים לתכלית הבריאה” (דרש-משה בראשית ב’).
אודי ליאון – המקור מתייחס באופן רחב ומפורט על תפקידו של המורה ברבדים שונים. בהתייחס לנושא “הגדרת מטרות” נאמר במקור- “יש להדגיש שהאחריות המוטלת על המחנך אין פירושה השתלטות על נפש התלמיד או עשיה במקומו. “בהעלותך את הנרות” (במ’ ח ב) פרש רש”י- עד שתהא עולה מאליה. כלומר, המחנך צריך להביא למצב שבו התלמיד מעצמו יבין ויקיים. ולא רק כתוכי החוזר על דברי מורו. המורה צריך להגדיר את המטרה ולכוון אליה, אך את הדרך צריך לעשות המתחנך אחרת אין כאן חינוך אמיתי. כמו כן, חשוב ביותר שהמסר והמטרה שמקבל התלמיד יהיו אחידים מצד כל האחראים עליו: המורה מול ההורים, האב מול בנו. אם השדר שקולט לא יהיה זהה- עלול התלמיד לדחות ופעולת החינוך לא תתבצע. יש ל העביר לו קו אחיד וברור”. אם נשליך את הנאמר במקור זה לסוגיה בה אני עוסקים נראה כי מקור זה מלמד אותנו שבכדי שלימוד וחינוך יהיו אמיתיים ובעלי משמעות, מוטל על המחנך להגדיר מטרות לתלמיד, להוביל ולכוון אותו אך להקפיד שלא להשתלט על נפשו של התלמיד או לעשות במקומו, אלא להוביל לדרך שתעשה ע”י התלמיד. כאשר נכנסים לתחום של הבעת דעות פוליטיות, ייתכן מאד שבשל נפשם הצעירה של התלמידים, והזהות שעוד מתגבשת אצלם – כאשר המורה יפרוט בפני תלמידיו את דעותיו יהיה זה בבחינת “השתלטות על נפש התלמיד”. בנוסף, ישנה חשיבות רבה לכך שהמסר והמטרה שתלמיד מקבל יהיו אחידים מצד כל האחראים עליו, לכן אם מכניסים פוליטיקה למשוואה- אנו חוטאים למטרה. מאחר ולכל אחד דעה שונה, ודעתו של המחנך, לא בהכרח תתאם את דעת ההורים, ודעת מורה אחד לא כדעת מורה אחר וכן הלאה.. וכך כשהמסר איננו זהה- פעולת החינוך עלולה שלא להתבצע…
