לדעתי לא רצוי לשלול על הסף את אפשרות.   אומנם קיימת שאלה מהותית בדבר קיומו של שיח בין מורה לכיתתו בנושאים טעונים רגשית ושנויים במחלוקת בחברה הישראלית ובדבר זכותם של המורה והתלמיד להביע עמדה בכיתה, אך כדאי מראש להתוות עקרונות מנחים וראויים לקיומו של שיח לגיבוש עמדות עתידיות וכן סיעור מוחות שעשוי לתרום לדיון  חברתי/ערכי

כמורה במקצועי אני מעדיפה להתמקד בתחום הדעת שלי  (חינוך גופני )ולא להגרר לשדה הפוליטי  עם תלמידותי , בעיניני פוליטיקה הן יכולות לדון סביב שולחן שבת המשפחתי שלהן . כך גם הייתי מצפה שהמורים של ילדיי ינהגו .

תודה על התגובה, אגיב על כך למעלה בנימוקים הראשיים

או קי יפה, אני ארחיב את הדברים בפוסט המקורי.

כמורה לגיל צעיר (כיתות א) אני חושבת שההשפעה של דמות המורה היא גדולה מאד (פעמים רבות אני נתקלת בתופעה שבה ההורים מבקשים ממני ,המורה,להגיד לילד לעשות משהו כי להם אין השפעה "תגידי להם כי לנו הם לא מקשיבים"). התלמיד בגיל זה מסתכל על המורה כ"אלוקים" וכל מה שאומר זה קדוש בעיניו.  ואכן הדעות של המורה נתפסות אצל התלמיד כקודש ומייצבות אצלו את הדעה של המורה ולא הדיעה העצמית שלו.  וזה אכן נכון שלתלמיד צעיר אין עדיין כלים כדי לעצב את דעתו האישית.

אני מסכימה עם הבעד, אבל בתנאי. אכן חשוב שתלמידים יראו שיש ריבוי דעות, גם למורה שלהם. ודאי שהם נתקלים בכך במיוחד בתקופת בחירות אבל לא רק. אולם יש כמה תנאים: גיל התלמידים (תיכון בלבד), למורה אסור להיות שיפוטי, והמורה חייב להדגיש את ריבוי הדעות ושדעתו היא לא בהכרח הנכונה/צודקת.

אני מאמינה שלמחנך יש כן השפעה על התלמידים שלו, עדיף שלא יביע עמדה בתחום הפוליטיקה אך כן חשוב שיציג את העמדות השונות על מנת שהתלמיד יבנה את עמדתו האישית. דבר נוסף שחשוב הוא עיניין הגיל, בגילאי יסודי אין טעם לדבר על עמדה פוליטית אלא רק על פוליטיקה באפן כללי. בגילאי חט"ב ותיכון יש חשיבות לפרוס בפני התלמידים את הדעות השונות ולמידה בתחום האזרחות.

אני תוהה מה ייחשב "נושא לגיטימי"? האם יש "סרגל נושאים"? הזכרת את "שאר התנאים" החיוניים שבזכותם יתקיים דיון מוסרי שאינו בר השפעה על התלמידים, כדאי שתצייני אותם.