מענה לשאלה 9- דילמה שניה הקשורה לשאלה המרכזית שלנו- באיזה מובן תשפיע הבעת דעה פוליטית של אנשי משטרה תהיה זהה להבעת עמדה פוליטית של אנשי חינוך? המשותף לאיש חינוך ואיש משטרה היא שלשניהם יש השפעה רבה על האנשים ששומעים אותם, אצל איש חינוך אלו כמובן תלמידיו ואצל איש משטרה אלו יכולים להיות פקודיו או אזרחים ששומעים את דבריו. על איש משטרה קיימות הגבלות רבות יותר להביע עמדה מאשר לאיש חינוך מתוך תפיסה שאיש משטרה נתפס בציבור כמי שיודע יותר על העניינים הפנימיים של המדינה יותר מהאדם הממוצע. כמו כן איש משטרה נתפס כגורם סמכותי יותר מאשר איש חינוך. חיזוק לעמדה זו ניתן לראות בהגבלות המחוקק על אנשי צבא ומשטרה: “תקופת צינון”- תקופת ההמתנה הנדרשת מאיש משטרה בכיר אשר מבקש להיכנס לפוליטיקה, הגבלות המחוקק באות למנוע מצב של ניגוד עניינים בין תפקיד עובד ציבור/ עובדי מדינה אולם החוק מחריג את עובדי ההוראה והגבלות אלו אינם חלים על אנשי הוראה אשר בחלקם עובדי מדינה. “איסור הפגנה”- המחוקק אוסר על אנשי ביטחון להפגין ולשאת דברים במהלך אירועים פוליטים. הגבלות אלו אינם חלים על אנשי חינוך.

תשובה לשאלה 2- מקור נגד – מתוך כתבה עיתונאית – יורי ילון פבר’ 2014 עיתון “ישראל היום” “כנער צעיר, שעדיין לא גיבש את השקפת עולמו, הושפעתי מהלך הרוח של בית הספר האליטיסטי, שטיפח מצוינות וחשיבה חופשית וליברלית, אבל דאג לייצר אווירה שבה הדעה הפוליטית הרווחת והמקובלת נוטה שמאלה באופן מובהק. הנהלת בית הספר וצוות המורים נתנו לתלמידים אפשרות לבטא את דעתם בכל נושא והעניקו במה נרחבת לערכים דוגמת הומניזם, סובלנות וקבלת האחר, עד שמרבית התלמידים יישרו קו עם התפיסה הרווחת בין כותלי בית הספר ומפלגות השמאל זכו לתמיכה גורפת בקרב התלמידים.” מקור זה מלמד על הסכנה בהשפעה על גילאים צעירים, שכן צעירים עדיין לא גיבשו את דעותיהם ויכולים להיות מושפעים מאוד בקלות ע”י אדם בוגר ובמיוחד ע”י אנשי חינוך אשר מובילים אותם. עוד עולה היבט ה”לכאורה” – על פניו מציגים טיפוח לחשיבה חופשית וליברלית אך בפועל התלמידים סופגים נטייה פוליטית ברורה.

תשובה לשאלה  1 (+ שאלות 3-5 בנווגע למקור זה)-
<strong>מקור בעד – התומך בהבעת דעה פוליטית של מורה מארון הספרים היהודי :
“שבבתי המדרשות הקדומים ההם שררו חופש הדעה וחופש הדיבור- ואם כי יש הגבלה על תלמיד שלא יורה הלכה בפני רבו , בעיקרו אין זה עניין אלא לנימוסין טובים ולכיבוד הרב ( בדיני נפשות שבסנהדרין נתנו לתלמידים להביע דעתם לפני הזקנים : “בדיני נפשות מתחילין מן הצד) . ” לפי המסורת התלמודית היו חכמים “מתנצחים” זה עם זה ? לא רק היו מתווכחים ומחליפים דעות , אלא היו עומדים על דעותיהם , ולו גם היו במיעוט .”

חיים ה. כהן.  “זכויות אדם במקרא ובתלמוד”, רעננה: משרד הביטחון, 1989,עמ’ 77.

בבתי המדרש הקדומים עודדו ריבוי דעות, היו משמיעים את הדעות וגם מתווכחים עליהן.
מחזק את העמדה בעד – יש לעודד ריבוי דעות וגם ליצור ויכוח סביב הנושא שכן בסופו של דבר אין עניין של מי צודק – יכולות להיות דעות רבות שכל אחת נכונה בדרכה (אלה ואלה דברי אלוהים חיים)