תגובות:
חדווה אטיאס – במאמר זה מתואר היחס של הפוסקים למחלות הנפש ,למעמדן העברי וביחס החברה לחולה ובדרכי שיקומו. כמו כן מצוין כי יחסה של החברה לחולה ולדרכי שיקומו ,אינו תלוי בחומרת המחלה אלא ביחס החברתי-התרבותי אליה ולכן ראוי לשכלל את ההכרה החברתית בחולים אלו ,לצמצם את מקרי הפגיעה בהם ולאפשר גם להם להיות חלק מהקהילה .כמו כן נאמר שהבעיה העיקרית והיסודית איננה בעיה משפטית וכיוון שישנן השקפות פרימיטיביות בציבור על מהות ליקויי הנפש שום רפורמה משפטית לא תועיל ויהיה קשה מאוד לשנות זאת. המשפט העברי עוסק בהיבטים שונים של מחלת הנפש ואיננו מבדיל בין מחלה גופנית לנפשית ,חכמי ישראל בימי הביניים ולאחריהם עסקו מעט מאוד במחלות הרוח השונות ,אך תמונה זו משתנה בדורות האחרונים .לאחרונה הוציא הרב משה מרדכי פרבשטיין ספר העוסק בדיניו של השוטה בספרות חז”ל וכבר בתחילת דבריו הוא קבע כי “שוטה” אינו מושג הזהה באופן מוחלט ל”חולה נפש”,משום שמחלת הנפש היא רק סיבה אחת מני רבות להתנהגות של אדם כשוטה.
במאמר זה מתואר היחס של הפוסקים למחלות הנפש ,למעמדן העברי וביחס החברה לחולה ובדרכי שיקומו. כמו כן מצוין כי יחסה של החברה לחולה ולדרכי שיקומו ,אינו תלוי בחומרת המחלה אלא ביחס החברתי-התרבותי אליה ולכן ראוי לשכלל את ההכרה החברתית בחולים אלו ,לצמצם את מקרי הפגיעה בהם ולאפשר גם להם להיות חלק מהקהילה .כמו כן נאמר שהבעיה העיקרית והיסודית איננה בעיה משפטית וכיוון שישנן השקפות פרימיטיביות בציבור על מהות ליקויי הנפש שום רפורמה משפטית לא תועיל ויהיה קשה מאוד לשנות זאת.
