מירב פחימה – "שבבתי המדרשות הקדומים ההם שררו חופש הדעה וחופש הדיבור- ואם כי יש הגבלה על תלמיד שלא יורה הלכה בפני רבו , בעיקרו אין זה עניין אלא לנימוסין טובים ולכיבוד הרב ( בדיני נפשות שבסנהדרין נתנו לתלמידים להביע דעתם לפני הזקנים : "בדיני נפשות מתחילין מן הצד) . " לפי המסורת התלמודית היו חכמים "מתנצחים" זה עם זה ? לא רק היו מתווכחים ומחליפים דעות , אלא היו עומדים על דעותיהם , ולו גם היו במיעוט ." חיים ה. כהן.  "זכויות אדם במקרא ובתלמוד", רעננה: משרד הביטחון, 1989,עמ' 77. בבתי המדרש הקדומים עודדו ריבוי דעות, היו משמיעים את הדעות וגם מתווכחים עליהן. מחזק את העמדה בעד – יש לעודד ריבוי דעות וגם ליצור ויכוח סביב הנושא שכן בסופו של דבר אין עניין של מי צודק – יכולות להיות דעות רבות שכל אחת נכונה בדרכה (אלה ואלה דברי אלוהים חיים)