הגמרא במסכת סנהדרין (ה ע”א) דנה בכל התנאים והגורמים הנוטלים חלק בפסיקת הלכה.
אחת ההגבלות נוגעת למיקומו של הפוסק ביחס לרבו.
לפי הגמרא אסור לתלמיד – באיסור דאורייתא – להורות הלכה לאחרים בפני רבו.
בשיעור זה נעסוק בטעמו של איסור זה ובהיקפו.
תגובות:
עדן מזרחי – לפי הגמרא אסור לתלמיד – באיסור דאורייתא – להורות הלכה לאחרים בפני רבו. זאת אומרת לסתור את דעת הרב גם אם הוא חושב אחרת. הדרך הפשוטה ביותר להבין הלכה זו היא לבסס אותה על הכבוד שמחויב התלמיד להעניק לרב. הגמרא במסכת פסחים (קח ע”א) אומרת כי על התלמיד לירא מפני רבו כשם שהוא ירא מפני הקב”ה, והרמב”ם (בהלכות תלמוד תורה פרק ה) מסיק מכך את המסקנות המתבקשות: אסור לתלמיד לשבת במקום רבו, אסור לו לקרוא לו בשמו הפרטי וכו’. מובן שדחיקת הרב מתהליך הפסיקה ההלכתית מהווה פגיעה עצומה בכבודו. מקור זה מלמד שכאשר הבעת עמדה של איש חינוך נאמרת ללא פתיחות לדעות התלמידים מדובר בסוג של כפייה – ברגע שתלמיד אינו יכול לסתור את דעתו של איש החינוך הוא לא יכול להביע את עמדתו בנושא מסויים.
