אני מבקשת להעלות סוגיה נוספת הרלוונטית לדילמה שהעלינו לגבי אפליה מתקנת, והיא ביחס מדינת ישראל למיעוט הצ'רקסי והדרוזי החי בקרבנו, הנבדל מבחינה תרבותית ודתית מהמיעוט הערבי. המדיניות של ישראל לגבי העדה הדרוזית, וגם הצ'רקסית, מבוססת על העיקרון כי  עדות אלו נבדלות מבחינה לאומית ודתית, אך השתלובתן הולכת וגוברת בחברה הישראלית עם השנים, כשהשירות בצבא ההגנה ישראל מעניק להן הזדמנות להפגין את הפטריוטיות שלהם למדינת ישראל. רבים מבני העדה הצ'רקסית והדרוזית נפלו במלחמות, ובמותם קשרו ברית דמים עם אזרחיה היהודים של מדינת ישראל. בנוסף, מבחינה פוליטית אף פעם לא הוקמה רשימה דרוזית עצמאית שהתמודדה בבחירות, ונציגיה  לרוב  היו חלק מרשימות יהודיות ציוניות. עם זאת, לא פעם חשים הדרוזים והצ'רקסים החיים בקרבנו כי מצד אחד הם ישראלים, ומצד שני, הם דחויים. תחושה זו באה לידי ביטוי באופן חזק ביותר כשחיילים משוחררים מקרב הדרוזים והצ'רקסים מבקשים לרכוש עם שחרורם, ולפני שהם מחליטים על נישואין, מגרשים המיועדים לחיילים משוחררים שהמדינה מקצה עבורם בערים בהם הם חיים כמו: בית ג'אן, חורפיש, ירכא, ועוד, אך הם נתקלים במסכת ארוכה וסבוכה של בירוקרטיה וקשיים שמציב בפניהם מינהל מקרקעי ישראל כזרועה של מדינת ישראל. הטענות שלהם מתייחסות למספר המצומצם של המגרשים העומדים לרשותם, למחיר הגבוה של הקרקעות, ולתוכניות הפיתוח שתקועות שנים ארוכות במינהל.  הצעירים הדרוזים סובלים גם מהיעדר פעילויות פנאי שמבוססת על מרחבים ציבוריים, גני משחקים, מתנ"סים, פאבים, מקומות בילוי והם חשים קנאה כשהם שומעים את חבריהם  לצבא המשתפים אותם בחוויותיהם בשעות הפנאי ובסופי שבוע. כך יוצא שהדרוזים, למרות נאמנותם למדינה ולמרות שירותם הצבאי, חשים ניכור והיעדר שוויון חברתי מלא במדינת ישראל.

6. חשבו על לפחות 2 סוגיות קשורות נוספות ,הרלוונטיות לדילמה שהעליתם. בהמשך למקור העוסק באפליה מתקנת במדינות העולם, איך מתייחסים ליהודים בגולה כמיעוט בהיבטים של השכלה ותעסוקה ואיך היהודים מצידם מרגישים כמיעוט בהיבטים  הללו? האם אפליה מתקנת כלפי יהודים כאחד המיעוטים בגולה משפיעה על התגברות האנטישמיות? האם יש להבדיל בין המיעוט הערבי במדינת ישראל ממיעוטים ברחבי העולם בשל הסכסוך הישראלי – ערבי המובנה, על הזכות לשבת בארץ ישראל?  ההזדהות האידיאולוגית והפוליטית של ערביי ישראל עם הפלסטינאים ולא עם מדינת ישראל כגורם משפיע.

3. האם ובמה המקורות הללו מעשירים את חשיבתכם הגדרת וחידוד הדילמה? 4. האם המקורות הללו  מעשירים את חשיבתכם לגבי העמדה הראשונית? הכתבה מחדדת ועוסקת בהיבטים נוספים של אפליה מתקנת ובכך מעשירה את המחשבה בנושא. חשוב בדיון בנושא להתייחס לקריטריונים נוספים, למשל: תרומה של האזרח למדינה שירות בצהל: משרתים ביחידות קרביות מקבלים מלגות ומשרתי המילואים מקבלים פטור משכר לימוד לתואר שני. שוויון הזדמנויות לבדואים בשל תנאים סוציו-אקונומיים שלא מאפשרים למידה משמעותית. לא לתקן אפליה באפליה: להעדיף ערבים על חשבון סטודנטים יהודים בדרום הארץ שמספרם גם כך נמוך משמעותית ביחס למוסדות אקדמיים בארץ או לאלץ אותם ללמוד רחוק ממקום מגוריהם. חשוב לשמור תוך כדי על מרקם החיים העדין באזור. האוניברסיטה הקלה ואפשרה קבלה ללימודים ללא פסיכומטרי רק לערבים, לדבריה פתחה את האפשרות לכלל הסטודנטים.

סוגיה רלוונטית. מדובר על חיילים שכביכול מפספסים 3 שנים. והאם עש מקום לפצות אותם על השנים האלה.

2. חפשו עוד 3 מקורות לעמדה  הנגדית,  מתוכם לפחות אחד אקדמי ואחד מארון הספרים היהודי (העזרו במאגרים כנ"ל) https://www.b7net.co.il/article/4954 עשרות תושבים הפגינו מוקדם יותר הערב מול שערי אוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע, כמחאה על החלטת נשיאת אוניברסיטת בן גוריון רבקה כרמי, לפתוח מסלול קבלה ייחודי לערבים בלבד, שלא כולל מבחן פסיכומטרי, אלא מסתמך על חומר הבגרות מהתיכון. כזכור, החלטתה בפתח שנת הלימודים עוררה סערה, שהגיעה היום להפגנה. בהפגנה קראו עשרות תושבים בעד פתיחת ההטבה לכלל האוכלוסיות המוחלשות ולמשרתי המדינה כשהם נושאים שלטים עליהם כתוב "לימודים לכולם!" "שכחתם את החיילים?!" "העדפה מתקנת – כן! הפלייה גזעית – לא".

לגבי השאלה הרביעית – האם המקורות מעשירים את חשיבתכם לגבי העמדה הראשונית? המקורות TFI מעשירים את חשיבתנו לגבי העמדה הראשונית, ואף מאירים  באור חדש את עמדתנו. ראשית, אנו רואים כי ההלכה היהודית דנה בשאלה כיצד יש להתייחס למיעוטים הגרים בארץ ישראל באופן מפורש, ואף דורשת, בהתקיים תנאים מסוימים, שנתייחס אליהם בהגינות ואף נדאג לפרנסתם, כלומר, לחיותם, כשבמקרה שלנו זה עוזר לנו להבין מדוע עלינו לדאוג לפרנסת  הערבים במדינת ישראל המהווים חלק לא מבוטל מהאוכלוסייה, דרך מתן הקלות ברכישת השכלה גבוהה. כידוע, רכישת השכלה גבוהה בעולם מודרני היא נדבך חשוב מאוד בהשגת פרנסה מכובדת וראויה. המאמרים האחרים גם בוחנים את שאלת אפליית המתקנת בהיבטים סוציולוגיים חברתיים ואף פוליטיים, ומסבירים מדוע כדאי לנקוט בדרך של אפליה מתקנת כלפי הערבים במוסדות להשכלה גבוהה, ואיך זה יעזור להשתלבותם במרקם החיים במדינת ישראל, ואיך זה עשוי אף לתרום לפתרון הסכסוך היהודי-פלסטיני. יוצא איפה שיש פה מצב ששני הצדדים- הערבים והיהודים – במדינת ישראל, ייהנו מתוצאות האפליה המתקנת בסופו של דבר – WIN WIN SITUATION.  

  אושרה עצידה: חפשו עוד מקורות לעמדה התומכת, מתוכם לפחות אחד אקדמי ואחד מארון הספרים היהודי: מקורות בעד אפליה מתקנת: ארון הספרים היהודי: http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/niv/shugerman-1.htm  היחס למיעוטים במדינת ישראל הרב אמנון שוגרמן, ראש ישיבת הגולן, ניב המדרשיה י"ח-י"ט (תשמ"ה-מ"ו) הרב שוגרמן במאמרו דן בשאלה: מהו היחס המגיע למיעוטים במדינת ישראל על פי יסודות בהלכה. הרב שוגרמן מבדיל בין שלוש קבוצות והן: 1) גר תושב 2) בן נח 3) כותי, והוא מביא את הרמב"ם סי' תמ"ח (מהדורת בלאו) כי "אלו הישמעאלים אינם עוברי עבודה זרה כלל וכבר נכרתה מפיהם ומלבם והם מייחדים לאל יתעלה יחוד כראוי, יחוד שאין בו דופי וכו'". וכן דברי הרמב"ם פ"י הלכות מלכים ה' י"ב: "…וכן יראה שנוהגין עם גרי תושב בדרך ארץ וגמילות חסדים כישראל, שהרי אנו מצווין להחיותן שנאמר: לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה, וזה שאמרו חכמים אין כופלין להן שלום בעכו"ם לא בגר תושב, אפילו העכו"ם ציוו חכמים לבקר חוליהם ולקבור מתיהם עם מתי ישראל ולפרנס ענייהם בכלל עניי ישראל מפני דרכי שלום הרי נאמר טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו. ונאמר – "דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיהם שלום". הרב שוגרמן טוען  ברור באופן חד משמעי  שהיחס לנכרים במדינת ישראל, אם הם נוהגים כראוי וכחוק, הוא בבחינת גר תושב או לכל הפחות בן נח, ומתוך הגדרות הלכתיות אלו נובעת מחויבות לנהוג בהם כראוי ולחיותם. כלומר, לדאוג לכך שתהיה להם פרנסה ושיוכלו לחיות בכבוד. הרב שוגרמן גם מצרף בסיום מאמרו את  מכתבו של הרב צבי יהודה קוק זצ"ל אל אחד ממנהלי בתי הספר בירושלים עוד בשנת תש"ז, ובו הוא מביע את מחאתו על פגיעה בערבים. ממכתב הרב קוק ניתן ללמוד שיש לנהוג בערבים בכבוד. https://en.idi.org.il/media/7704/rift7-affirmative-action-mordechai-kremnitzer.pdf מרדכי קרמניצר, הילי מודריק אבן-חן, מהמכון הישראל לדמוקרטיה, טוענים במאמרם כי על המדינה לפעול להקטנת פערים בקרב אוכלוסיות מוחלשות בדרך של העדפה מתקנת שתביא להשוואה בין מצבן של קבוצות בחברה על-ידי הקצאה מחודשת של משאבים חברתיים וכלכליים שיביאו לתוצאות חברתיות בשטח. הם מביאים דוגמאות מארצות הברית, למשל, שנקטה גם מדיניות של אפליה מתקנת כלפי מיעוטים. לדידם, כיוון שהבחינה הפסיכומטרית אינה בהכרח כלי יעיל בקבלת סטודנטים ערבים לאוניברסיטאות, יש לשקול דרכים חלופיות. בנוסף, הם טוענים גם שנקיטה במדיניות ניטרלית בסוגיה זו של שוויון הזדמנויות לא הביאה לתיקון המצב. הם גם לא מסכימים עם הטענה כי העדפה מתקנת בהכרח מעודדת בינוניות ואי-התאמה, אלא טוענים כי ביכולתה לשבור סטראוטיפים ודעות קדומות, וכי בדרך זו יהיה גיוון והטרוגניות רחבה יותר בחברה.   3. https://www.inss.org.il/he/wp-content/uploads/sites/2/systemfiles/%D7%9C%D7%91%D7%99%D7%90.pdf מאמרו של אפרים לביא, מהמכון למחקרי ביטחון לאומי שליד אוניברסיטת תל אביב, בנושא: בין הערבים בישראל – בין ניכור להשתלבות,  טוען כי זהו אינטרס לאומי של מדינת ישראל לשלב את המיעוט הערבי במערכות החברתיות השונות, וכי על המדינה להקצות משאבים ראויים לכך, כיוון  שבצעדים אלו ניתן לגשר על גם פערים פוליטיים ולאומיים, ולסייע בפתרון של הסכסוך הערבי-ישראלי במדינת ישראל.