גם השופט אהרון ברק מתייחס לכך במאמר וכותב שעל אף חקיקתו של חוק "כבוד האדם וחירותו", אין עדין שוויון זכויות מלא ללהט"ב.
בעיון מעמיק וארוך במאמר (שגלש לחיפוש מקור המושג: "שמירת דינים" ומהותו), למדתי שהסיבה לכך היא שהחקיקה הישראלית שקדמה לחוק "כבוד האדם וחירותו", פוגעת בהיבטים שונים של הזכות לכבוד האדם של כל אדם, לרבות חברי קהילת הלהט"ב. בחוק "כבוד האדם וחירותו" יש הוראה בדבר "שמירת דינים", המונעת ביקורת שיפוטית על חוקיותו של החוק הישן, לרבות כל ההוראות שבו הפוגעות בזכויות האדם. מכאן ענייֵן אותי להבין מהי הסיבה להוראה זו.
למדתי שהסמכות ואפילו החובה לשנות דין ישן הפוגע באופן לא מידתי בכבוד האדם של כל אדם, היא של הרשות המחוקקת, דהיינו הכנסת. ההוראה בדבר שמירת הדינים מטילה על המחוקק את החובה לחוקק דין חדש שיגן באופן מידתי על כבודו של כל אדם, לרבות חברי קהילת הלהט"ב. תוכנו של דין חדש זה נתון לשיקול דעתה של הכנסת, ובלבד שהדין החדש, גם אם לא יגשים את מלוא היקפה של הזכות לכבוד האדם, יהא מידתי.
אני מקווה שהגבַּרת הבנה זו תוביל את כנסת ישראל לכשתתחיל לעבוד, לעיין בשאלה הכללית עד כמה יש מקום להמשיך בשמירת הדין הישן, ובשאלה המיוחדת של תיקון מצבם המשפטי של יחידֵי וזוגות הלהט"ב בכל הנוגע לזכויותיהם החוקתיות לפי חוק יסוד: "כבוד האדם וחירותו".
