שפרה כהן – אנו התמקדנו בסעיף ג של המקור: המקור מדבר על ארבעת המינים. חז"ל מאפיינים כל אחד מהמינים כדימוי למרכיב משלים בחברה היהודית-ישראלית. האתרוג יש בו טעם וריח – כאלו שיש להם תורה ומעשים טובים. הלולב יש לו טעם ואין לו ריח כאלו שיש להם תורה ללא מעשים טובים. ההדס יש לו ריח ללא טעם. כמו אלו שיש בהם מעשים טובים ואין בהם תורה. והערבה ללא טעם וריח- אלו בעם ישראל ללא מעשים טובים ותורה. " על יסוד שוני זה ראו חז"ל במינים אלו דימוי של כלל ישראל על כל גווניו שיוצרים הרמוניה של ניגודים; אנשי מעשה ואנשי רוח, פשוטים מול אנשי מעלה, שבונים עם בריא ע"י אינטרקציות חברתיות." המקור מדגיש את הצורך בשילוב וערבוב כל חלקי העם וסוגיו על מנת להיות שלמים ולהפיק את המיטב של העם. מכאן נובע ההכרח להכיר את מנהגי יוצאי אתיופיה ולשלבם גם בתרבות ולא למזג אותם עם הדברים ידועים לנו.
הרב צבי שוורץ
