הוא מבהיר כבר בהתחלת המאמר את עמדתו ורומז שלדעתו יסבול בשל כך מהתקפות אישיות מבלי להתייחס עניינית לטענותיו.
את טענתו שנישואין הומוסקסואליים אינם קשורים לשיווין הוא מסביר בכך שלא כל מי שאוהבים רשאים להתחתן- למשל אשה שנשואה כבר לא יכולה להתחתן עם גבר נוסף, אב לא יכול להתחתן עם בתו, כלומר לא הכל מותר בשם השוויון.
בנוגע להורות חד מינית בשם האהבה והרצון שיהיו ילדים- טוען הרב שהאהבה הרגשית אינה מספיקה, ש”הורות חד מינית אינה הורות” אלא פיקציה, ששושלת הילד לא תהיה ידועה לו, ושהורות הנה בראש ובראשונה הזכר והנקבה אשר מביאים ילד לעולם.
את הטענה בדבר “הזכות לאמץ ילד” הוא מפריך באומרו שזכות זו אינה קיימת כלל, כי הילד אינו כלי או חפץ, אלא צריך למצוא לו את הבית הטוב ביותר בו יוכל לבנות את אישיותו בצורה הטובה ביותר.
בהמשך המאמר עושה הכותב ניתוח של נתונים סטטיסטיים ומציג את השוני בתפיסות העולם ה”ליברליות” התומכות בזכויות לקהילת הלהט”ב ומציג את החזון של התנ”ך (ושלו) מספר בראשית “זכר ונקבה ברא אותם”.
ניתן ללמוד ממאמר זה, שמתנגד לנישואין והורות בקרב הקהילה הלהט”בית, שישנם נימוקים נוספים שהם מעבר ל” שוויון” ו-“כבוד האדם” בנוגע לסוגיה זו, ושגם קולם של המתנגדים ראוי שיישמע.
