אני חושבת שיש  ערך מאוד חשוב  בשילוב של חיים משותפים- דתיים וחילונים, בהסתייגות אחת, כדתיה הדרך הדתית שלי צריכה להיות מגובשת מספיק כדי לחיות בטוב עם שאינם שומרים תורה ומצוות. אני חושבת שחשוב ומבורך שילדינו והחיים שלנו יהיו מעורבים ולצד אלו החילוניים אבל כשהדרך ברורה. מתוך כך שאדע מה הדרך שלי, יהיה לי ברור במה אני יוכלה להתפשר ובמה לא. שאם לא-אני חוששת שהדבר יכול לבלבל .

אני לא מסכימה עם הדעה שיש לערב בתנועות הנוער בין נוער דתי לנוער חילוני. לעניות דעתי זהו גיל מאד משמעותי של פיתוח הזהות העצמית ושל בנית עולם הערכים. לנער אין יכולת ללמוד עולם ערכים ממדריך שאינו מכיר עולם זה. ולכן זה לא המקום לערבב. גם ההורים רוצים שהילד שלהם ירכוש את עולם הערכים של ם ולא עולם ערכים אחר.

דיני, את ממש צודקת. אני רואה את זה על הילדים שלי. הבן שלי בוגר 12 שנות שק"ד פלוס מכינה מעורבת ודוס. לדעתי זה הרבה בגלל שאני לא הייתי מבולבלת בקטע הדתי. אבל כמו בהרבה דברים חינוכיים, ההורים היום מבולבלים.

תודה בתיה. את צודקת. אגב, בגלל שזה נושא שהתעורר בשנים האחרונות, קיים מחסור אמיתי בספרות מחקר ובארון הספרים היהודי בעניין. האם זה בגלל שהציבור החילוני (שמאלני?) עוד לא הפנים את "ההדתה" ש"מתקיימת" (לגמרי לכאורה) בישובים המעורבים והציבור הדתי חושש לעורר מתים מקברם? ימים יגידו אם ניסיונות התיישבות כגון גיתית ומגדלים ולהבדיל במקצת אשחר ושלפים הם הצלחה או כישלון. תמר קורן

כמו בכל חברה יש דעות לכאן ולכאן, יש חילונים רבים שחוששים שילדיהם חס וחלילה יחזרו בתשובה. וכמו שציינתם בתמצות הסוגיא, הבלבול של הילדים והנוער הוא גדול וחשוב לשים לב אליו. אני חושבת שדרך ההתנהגות והגישה בכל בית הוא שמשפיע על יכולת קבלת השונה באופן מיטבי ולא מתוך חשש

אכן, דילמה… יחד עם כל ההתלבטויות שכתבת,, עם כל הבעד והנגד, אני שמה לב למשפט שכתבת בנושא הסוגיה: בשנים האחרונות מתחולל שינוי בתחום זה. וזהו לדעתי משפט מפתח. בשנים האחרונות. כנראה שלא סתם. אנחנו  יותר פתוחים היום לקבל שינויים, יותר סבלניים ויותר מוכנים לקבל את האחר. חיים כאלה אמנם  מזמנים אתגרים , ויחד עם זאת גם סיפוק והנאה. ישר כח!

ברמה האישית אני ממש מסכימה איתך. מתוך המאמרים והתעמקות בנושא, אני רואה שגיבוש הזהות מוצקה יכולה להיעשות כאשר הילד מגיע מלא בבטחון עם הערכים עליהם גדל ואחרי בירור עם עצמו, ולא תוך כדי המפגש. וכך יוכל להגיע פתוח גם לשמוע רעיונות ודעות נוספות. ממה שראיתי במאמרים, שילוב טוב מצליח כאשר יש הדרכה והובלה נכונה. פעמים רבות מפגש בתנועת נוער הוא "שרירותי", ללא הכנה, הובלה ונתינת מקום ולגיטימציה לשני הצדדים.

המרואיינת שלנו ותנועת הנוער המדוברת הם ממושב חילוני במקור. הדתיים הם סוג של "אורחים" אי אפשר לבוא לתושבים ותיקים ולשנות סדרי בראשית שלמעשה בעלי הבית הם חילוניים. המטרה היא להגיע לעמק השווה בלי לפגוע באף צד ולחיות בשיתוף והרמוניה ביחד

אכן במושב גיתית יש המון חששות של החילוניים מהדתה הם חוששים מכמות המשפחות הדתיות "שמשתלטות" על המושב ומבקשים לאזן את המספר שלא יהיו יותר מהם, מנסים לשמר את האופי החילוני של המושב אבל יחד עם זאת  הם עדייו שולחים את ילדיהם לתנועה מעורבת עם ה"סיכון" שבכך.

גם לערכים אוניברסלים צריך להיות גבול .הדתיים מקבלים את האחר בתוך הגבול הראוי מבלי להכשיר דברים שחצו גבול .ובכלל מי שמאמין לא רואה שום דבר שלא רשור לדת כמעט כל דבר או מתאים או נוגד לדת.